פסק-דין בתיק ת"ת 56816-10-10

הרקע וטענות הצדדים:

1.לפניי ערעור על החלטת הרשם בת"ת 56816-10-10 הדוחה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת התנגדות לתביעה לסכום קצוב שהוגשה נגדו, ובהמשך לכך, גם את ההתנגדות עצמה.

2.המשיבה הגישה נגד המערער תביעה לסכום קצוב ע"ס 3,600 ש"ח בגין אי פרעון תשלומי פוליסות שחודשו לו אצלה בשנים 2007 ו- 2008.

3.ביום 17.10.10 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ועיכוב ביצוע הליכים, שאליהם צורפה ההתנגדות לגופם של דברים. המערער טען כי כתב התביעה הגיע לידיו רק בחודש יולי 2010, מכיוון שבעבר נשלח אליו לכתובת שבה הוא כבר איננו מתגורר. עם קבלת כתב התביעה יצר המערער קשר טלפוני עם ב"כ המשיבה, הסביר לו שלא ביקש לחדש את הפוליסות וכי יש לו אישורים על קיום פוליסות חופפות בחברת ביטוח אחרת. לטענתו, במהלך התקופה שמקבלת כתב התביעה ועד להגשת הבקשה להארכת מועד, הוא ניהל קשר טלפוני רציף עם ב"כ המשיבה, ובתיאום עמו, המציא לו אישורים המאשרים את טענתו, במטרה לדון בפשרה. לטענת המערער גם מכתב התביעה עצמו עולה כי התביעה הוגשה רק על סמך בקשה שלו בעל פה והצעות לביטוח, ואין שום אסמכתא בכתב לכך, כנדרש עפ"י חוק. המערער מכחיש גם כי הייתה בקשה בע"פ מצידו לחידוש הפוליסה. יתרה מזו, המערער טען כי המשיבה הטעתה אותו ועקב הטעייתה שילם לה בטעות כספים שונים שחשב שהוא חייב לה עבור שנת 2006, כאשר בפועל התברר כי היא דרשה ממנו כספיחם אלה עבור שנת 2007.

4.המשיבה התנגדה לבקשות שהגיש המבקש. המשיבה טענה כי חוקר מטעמה המציא למערער את כתב התביעה אישית ביום 12.8.10 ואישרה כי בו ביום יצר זה האחרון קשר עם בא כוחה. המשיבה גם אישרה כי היה קשר רציף עם המערער אשר המציא למשרד בא כוחה מסמכים שונים, ברם לטענה נאמר למערער במפורשות כי יש לו חודש ממועד המסירה וכי לאחר מועד זה תפעל המשיבה נגדו בהליכים לגביית החוב. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי חידוש הפוליסות נעשה בעקבות הסכמה טלפונית של המבקש לסוכנת מטעמה ולפיכך, הוא חייב לשאת בתשלומיהן.

5.ביום 25.11.10 נתן הרשם החלטה המאפשרת למערער להגיש תשובה לתגובה בתוך 10 ימים.

6.ביום 29.12.10 הגישה המשיבה בקשה לדחיית ההתנגדות בהעדר תגובה, וביום 8.2.11 ניתנה החלטה מאת הרשם לפיה: "מאחר והנתבע (המערער דנן - ש.פ.) לא הגיב... ולאור האמור תגובה לא מצאתי עילה להעתר לבקשה להארכת מועד.. שכן הנתבע לא הצביעה על טעם מיוחד הנדרש. אשר על כן הבקשה נדחית...".

7.המערער הגיש בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה התברר כי הגיש תשובה לתגובה כבר ביום 1.12.10. בתגובה זו חזר על עיקרי טענתו בבקשה המקורית.

8.בהחלטת הרשם מיום 16.2.11 בעקבות בקשה זו נקבע כי "... על פי הודאת הנתבע כתב התביעה נתקבל אצלו עו"ד בחודש יולי 2010. עפ"י מניין הימים המועד האחרון להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה היה ביום 30.9.10... כפי שכבר הוחלט לא הצביע הנתבע על טעם מיוחד להארכת המועד. לפיכך אף האמור בתגובתו, אין בו כדי לשנות את ההחלטה".

9.על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

10.בכתב הערעור צוין כי כתב התביעה נמסר למערער רק ביום 12.8.10 וכי בבירור שעשה בהנהלת בתי המשפט, הוסבר לו שפגרת הקיץ ופגרת סוכות אינן באות במניין הימים. בנסיבות אלה, המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום ראשון - 10.10.10 - ולפיכך מדובר באיחור של שבוע בלבד. כן צוין כי גם לאיחור קל זה יש למערער הסבר ונימוק - לטענתו, ב"כ המשיבה הבטיח לו כי ההליכים מוקפאים וכי יש מקום לדון בפשרה, לאחר שהמערער ימציא אסמכתאות לטענתו בדבר פוליסות חופפות. המערער פעל לאורך כל התקופה להשגת האישורים והיה בקשר רציף עם ב"כ המשיבה, אך מסתבר כי זה הטעה אותו ובחלוף התקופה להגשת ההתנגדות טען כי אין לו אישור לפשרה, וכי התביעה תמשיך להתנהל בביהמ"ש, ובנסיבות אלה הוגשו הבקשות בת"ת 56816-10-10. לגופם של דברים חוזר המערער על טענותיו שלא ביקש מעולם לחדש את הפוליסות וכי עשה פוליסות חופפות בחברה אחרת, ויתרה מכך, המשיבה, היא שגבתה ממנו כספים שלא כדין, שעליהם להשיב לו.

11.לאחר עיון בכל החומר שלפניי ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 2.5.11 הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור ולתת למערער את יומו בבית המשפט.

הבקשה להארכת מועד:

12.לאור האמור בבקשת ההתנגדות שהגיש המערער, לפיה התביעה נתקבלה אצלו כבר בחודש יולי, קבע הרשם כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 30.9.10. נדמה לי כי יש ללכת בגישה המקלה יותר עם המערער. המערער לא ציין מתי בדיוק ביולי הגיע לידיו כתב התביעה, אך הסביר שכאשר קיבל אותה גם באופן אישי ב 12.8.10, פנה להנהלת בתי המשפט על מנת לברר עד מתי הוא רשאי להגיש את ההתנגדות, וכי עפ"י החישובים שנערכו (כדלעיל), מועד זה הינו ביום 10.10.10. אין סיבה שלא להניח כי כתב התביעה שהגיע למערער לפני המסירה האישית הגיע אליו במחצית השנייה של אותו חודש, ובמהלך פגרת הקיץ ולפיכך, המועד האחרון להגשת ההתנגדות הוא אכן 10.10.10. עם זאת, גם אם הייתי מחמיר עמו ןקובע כי המועד האחרון היה אכן 30.9.10, לא היה בכך כדי לשנות מהחלטתי כי במכלול הנסיבות, מדובר באיחור קל, שנבע, ככל הנראה מאי בהירות לגבי השאלה מה הוסכם עם ב"כ המשיבה בקשר להליכים במהלך התקופה שבה פעל המערער להשגת אישורים להוכחת וטענותיו ולצורך נינהול מו"מ עם ב"כ המשיבה.

13. המועד להגשת התנגדות בבקשה לביצוע שטר קבוע בחיקוק (תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".

14.הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד. כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.3.01; פ"ד נה(2) 904):

"'טעם מיוחד' כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו 'משהו'?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

15.בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה, רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה, וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132).

אכן, הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר הוא חשוב, אולם יש לזכור כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ולא מטרה העומדת בפני עצמה, כאמור: